אל תיפלו בפח - קנו וויסקי סקוטי משובח

"בואו נרים כוסית לחיי האלכוהול: הגורם והפתרון לכל בעיות החיים" - הומר סימפסון

מאיתנו הגברים מצפים לכל מיני דברים. אנחנו צריכים להיות קשוחים - ועם זאת רגישים; מכווני-מטרה - וקשובים לסביבה; אנשי שטח - ואנשי משפחה. ואם לא די בכך, מצפים מאיתנו לאהוב וויסקי סקוטי משובח. וויסקי הוא המשקה הגברי האולטימטיבי, הרבה לפני שכוס הוויסקי הפכה לסימן-היכר של דון דרייפר מ'הגברים משדרות מדיסון' (Mad Men).

ומה שהופך את הוויסקי למשקה מיוחד כל כך הוא המורכבות שלו והעומק שבו - בדיוק מה שחסר לנו, הגברים. אבל כדי שנקבל את מה שנעדר מאיתנו, צריך קודם לדעת עם מה יש לנו עסק. ובכן, הנה חמשת הכללים שלפחות יסייעו לכם להחזיק שיחה בנושא וויסקי, וגם להביא איתכם סחורה משובחת כמתנה.

האלף-בית של הוויסקי

זה שהמשקה מופק על ידי זיקוק שלל סוגים של דגנים, שעברו תהליך הנבטה ואז יובשו בחום גבוה רק כדי להתיישן בחביות עץ אלון לשנים ארוכות, ידעתם? ידעתם. ושאחוז האלכוהול הוא לרוב 40, ידעתם? יפה. אז בואו נמשיך. אם על הבקבוק כתוב Whisky, מדובר במותג סקוטי או קנדי. האירים והאמריקנים מעדיפים לאיית אותו כך: Whiskey. למה? ככה. אבל התכנסנו כאן כדי לדון בזן המשובח והמקורי, כלומר הסקוטי, ולכן נתמקד בו ובשלושת הסוגים שלו – סינגל מאלט, גריין ומעורבב.

לתת את האשראי ואת הלב

מאלט פירושו לֶתֶת, וסינגל מאלט הוא וויסקי המורכב מ-100 אחוז לתת שהופק במזקקה אחת ולא במספר מזקקות. אם על הבקבוק כתוב Pure Malt, יש לכם אישור לשלוף את כרטיס האשראי, ולא – לעבור לבקבוק הבא. את הסינגל גריין לרוב לא שותים כפי שהוא, מכיוון שאינו משובח והשימוש העיקרי בו נועד ליצור את הגירסה המעורבבת, המוכרת כבלנדד, הכוללת גריין ומאלט - גריין משתי מזקקות שונות או מאלט כנ"ל.

שימו לב, שבבלנדד שאינו סקוטי יכולים להימצא גם חיטה או שיפון. ההבדל בחיך הוא שהסינגל מאלט ממוקד וחד בטעמו, בעוד שהמעורבב עשיר - אך מעומעם יותר. מאלט שיושן בחבית יהיה בעל טעם שאי אפשר לשחזר בשום חבית אחרת, כך שכל חבית וויסקי שונה מאחותה. עד כאן קפיש? הידד! הלאה.

אם לא תשאל, איך תדע?!

כמו שמביני עניין ביין מכירים את היקבים והבצירים, כך הקונסורים האמיתיים יודעים את נפש מזקקתם. הרי לא תגידו על מזקקה מסוימת שהיא מערבבת בעצמה את המים והשעורה בתחילת תהליך התסיסה, כשבפועל היא עושה זאת במקום אחר. אוי לפאדיחה. אבל יש שאלות שחשוב לשאול על המזקקה שממנה יצא הבקבוק שבידכם – האם המאלט הותסס פעמיים או יותר? ההתססה של הגריין היתה חד פעמית או מתמשכת? והמזקקות – באיזה גודל הן?

אולי לא חשבתם על זה, אבל מדובר במידע שחשוב לכולנו. כדאי גם שתדעו, שככל שהנוזל עובר דרך ארוכה יותר בשלב הזיקוק, הטעם המופק יהיה קל יותר; וכדי לשמור על אחידות בכל פעם שמחליפים חלקים במזקקה, הם מיוצרים באופן זהה לחלוטין לחלקים הישנים -  כולל הפגמים והשקעים המבניים! תודו שהופתעתם.

גלנפידיך, דלוויני, אברלור. תרשום, תרשום

אז עכשיו שאנחנו יודעים איך להבדיל בין וויסקי סקוטי לאחיו הפחות מוצלחים מארצות אחרות, וגם למדנו להבדיל בין סוגי הוויסקי והמזקקות, אפשר לעבור למקור הגיאוגרפי של המשקה הזהוב הזה. האם הוויסקי שלכם מגיע מההיי-לנד? מהלואו-לנד? מקמבלטאון? או אולי מאילסאי? כל אזור והמאפיינים השונים של המזקקות שבו.

אוקי, תלמידים יקרים, נא להוציא פנקסים ולרשום: סינגלים ידועים מגיעים מאזורי ההיילנדס על ידי אובן גלנמורנג'י, גלנפידיך, דלוויני, גלנליוט, גלן מורי, אברלור, ואחרים. מהאיים אילה, סקאי ואחרים מופקים שמות גדולים כמו טליסקר, ארדבג, וקאול אילה. וויסקי מהאיים נחשב לעשיר במיוחד ובעל טעם מעושן ייחודי להם.

חוץ מזה, כל אזור משתמש במים שונים. המים שמופקים בדרום סקוטלנד, למשל, הם פירותיים משהו, ולכן גם הוויסקי. כמו כן, כמות הסידן והמלחים משתנה בהתאם למרכיבים של האדמה המקומית, ובהתאם משתנה גם הטעם של התוצר הסופי.

אל תדברו איתי לפני 2030

על פי החוק, וויסקי שלא יוּשָן לפחות שלוש שנים ולא מורכב ממים, שעורה ושמרים לא רשאי להיקרא וויסקי סקוטי. פשוט כך. הגיל הוא המרכיב הכי משמעותי בחוזק הטעם של המשקה, והמשובחים ביותר שוכבים בחבית יותר מ-15 שנה. חשוב גם סוג העץ שמרכיב את החבית. חבית חדשה תיצור טעם חזק מדיי, ולכן עושים תמיד שימוש בחביות יד שנייה, כשבחביות יד שלישית הן כבר עוברות ליישון וויסקי שאיננו מאלט. אגב, את הגיל ניתן למצוא על גבי התווית. ועכשיו שותים? שותים.