המסע ההמוני לחיים. הנדידה הגדולה

אם לא חזיתם בתופעת 'הנדידה הגדולה' בערבות אפריקה, לא ראיתם מחזה מרהיב מזה מימיכם. לא בכדי הוכתרה נדידה זו בעבר על ידי העיתון USA Today כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. במרכז התופעה, ה'גְנוּ' (Gnu) - בעל-חיים אפריקאי גדול-מימדים וחזק ממשפחת הראמים, כ-1.4 מטרים גובהו ו-150-250 ק"ג משקלו, הנע בעדרים של 5-50 אלף ראש.

באזור סרנגטי (Serengeti) בטנזניה, על שטח של כ-60 אלף קמ"ר, מסתופפת כמות עצומה של 1-1.3 מיליון גנואים. בשל שינויים עונתיים, נוהגים עדרי הגנו לנדוד בהמוניהם מדי שנה בחיפוש אחר שדות מרעה פוריים, לאורך כ-1,600 ק"מ לעבר שמורת  'מסאי מארה' שבקניה השוכנת מצפון.

דהרת הפחד. זוג גנואים בעיצומו של המסע

מראות הנדידה: חוויה נדירה וחד-פעמית

הצפייה ב'נדידה הגדולה', שנעה במסלול מעגלי כל השנה, שונה מכל מה שחוויתם אי פעם. למראה האופקים העצומים הנפרשים לכל עבר וכמות הגנואים הבלתי נתפסת, גם מי שגדל במרחבי טבע פתוחים מתמלא תחושת יראה. מראה זה, יחד עם שאון הדהרה של מאות אלפי היצורים המגושמים הללו, מכניס פרופורציות חדשות למה שאנחנו יודעים על גודלו של הכדור שעליו אנו חיים.

רגע לפני הסכנה הגדולה. עדר גנואים מתכונן לחצייה

כדי להגיע אל כרי המרעה בשמורה הקנייתית, נאלצים עדרי הגנו לחצות נהר גועש - ה'מארה'. חציית הנהר היא סיכון עצום עבורם, אך מהווה אטרקציה שמטיילים רבים שואפים להשקיף עליה מקרוב. אלא שיש בעיה: התקופה בה מגיעה הנדידה הגדולה למסאי מארה נמתחת ארוכות בין החודשים יולי לאוקטובר, בעוד שחציית הנהר קצרת-מועד ובנקודת זמן מאוד מוגדרת.

כמדריך של טיולי צלמים לקניה ב-9 השנים האחרונות, למדתי לזהות סממנים רבים של הנדידה ולעקוב אחר עונות הגשם באזור, ומתוך היכרותי את השמורה זכיתי לצפות עשרות פעמים בנדידה הגדולה. הסוד: סטטיסטיקה מסוימת שפיתחתי מאפשרת לי לתכנן את עיתוי ההגעה בדיוק למועד החצייה. ואל יקל הדבר בעיניכם, משום שהסיכוי שתגיעו לשמורה ולא תמצאו גנו הוא גבוה מאוד, כשלחלופין אפשר שתמצאו גנו אבל את החצייה עצמה תפספסו.

הישרדות: טנזניה. מאבק לחיים בין טיגריס לגנו

אכזריותו של הטבע והמאבק לחיים

ובטבע, כמו בטבע, היכן שישנם גנואים יש גם טורפים הניזונים מהם. בסרנגטי אלו הם שבטי האריות שעוקבים כל העת אחר עדרי הגנו ומצפים לטרף קל, ובנהר המארה אלו הם התנינים שמסתפקים במועט במשך שמונה חודשים מחמת היצע דל של מזון – עד שמגיעים הגנואים המהווים עבורם 'ארוחת מלכים'.

הזינוק אל הלא-נודע. גנואים נכנסים לנהר

שש נקודות חצייה יש לאורך המסאי מארה. שלוש מהן הן נקודות מעבר מרכזיות של עדרי הגנו, ומכיוון שמדובר בכמות גדולה מאוד של גנואים מתחיל אפקט העדר: כולם מנסים לחצות והכאוס פורץ בעוצמה. במשך ימים נדחקים ההמונים על גדת הנהר, בעוד התנינים אורבים מתחת למים. אלא שהגנואים רבים כל כך והשטח צר כל כך, שמתחיל תהליך של דחיפות ונפילות של הגנואים לתוך המים הגועשים.

הנהירה על המרעה. שיירת גנואים חוצה את הנהר

הגנואים, שאינם מודעים לסכנה, מזנקים לנהר בזרם מתמשך, בזה אחר זה כמו אבני דומינו, בתקווה לחצותו במהירות. המחזה הוא מרהיב, ערב-רב של קרניים מקומרות וראשים שמיטלטלים מעל המים, אך הוא גם עצוב: תארו לכם 5,000 גנואים, לעתים אפילו 50 אלף ראש, שמזנקים בלהט כגוף אחד. רובם יחצו את הנהר, אך אלפים רבים מהם ימצאו במים את מותם - בין משום שנרמסו תחת רגלי ההמונים הדוהרים, בין שנלכדו במלתעות התנינים ובין שספגו חבטה עזה מעצם הנפילה הנפילה מגובה 10-15 מטרים אל המים הגועשים.

מלחמת הברירה הטבעית. אחווה נדירה בין היפו לגנו צעיר

כשהיפו בשטח - התנין במתח

עם זאת, מתרחשים גם נסים בתוך כל הטבע האכזרי הזה. באחת הנסיעות הייתי עד למראה מופלא, כאשר נלכד גנו צעיר בין לסתותיו האימתניות של תנין ענק. במשך כחצי שעה שנדמתה כנצח התפתל העולל במאבק נואש להיחלץ, בעוד התנין מנסה להטביעו במים. בשלב מסוים נראה שהמאבק הוכרע, אלא שלפתע צצה עזרה מכיוון מפתיע ובלתי צפוי: היפופוטם ענק, שהגיח משום מקום וניסה לרמוס על התנין ברגליו כדי לאלץ אותו לרווח את לסתותיו.

החזק שורד. קרב לחיים בין גנו לתנין

מתישהו, באין מוצא, פער ההיפופוטם את פיו ופשוט נעץ את מלתעותיו בתנין. הלה, בלית ברירה, פלט את הגנו האומלל. אלא שהגנו המותש מהמאבק לא הצליח להגיע לגדת הנהר, גם בגלל היותה ביצה טובענית, וכאן קרה שוב הבלתי יאמן: אותו היפופותם הגיע שוב לעזרה, ותוך כדי שהוא דוחף באפו את הגנו, הצליח הלה להגיע לגדה ולצאת מהנהר. חזיון מדהים של הטבע שלא רואים בשום מקום אחר.









 

אל האחו. גנואים ששפר מזלם

* ודים אונישצ'נקו הוא צלם-טבע, מדריך טיולים בעולם, ויזם פורטל הצילום Photolight