איזה עולם נפלא: גלאפגוס פינת אנטארקטיקה

הביט בנו, רחרח, הזדקף ועזב (צילום: Yeoman Alphonso Braggs)

אוגוסט 2012, יום תשיעי להפלגה לאיים ווראנגל והראלד, יומן מסע: "הבוקר היה זה רודני שהעיר את המטיילים, ובתוך כך זיהה דוב קוטב מול חרטום הספינה. רובם זינקו מהמיטה, תפסו משהו חם ללבוש, משקפת ומצלמה, ואצו אל היציאה הקרובה לסיפון. כ-12 מהם פנו אל הגשר. הדוב, זכר גדול ויפהפה, הביט בנו, רחרח את האוויר בניסיון להבין מה אנחנו, הזדקף כדי לראות אותנו טוב יותר, ועזב אט-אט את המקום, מאפשר לנו מבט צידי ארוך וברור תוך שהוא מתרחק. איזו התחלה נפלאה של היום!".

עד צהרי היום נצפו עוד תשעה דובי קוטב.

מהתיישבות אסקימוסית לשמורת טבע. ווראנגל (צילום: shutterstock)

Wrangel: לקום עם דובי קוטב

לאי ווראנגל - בין אלסקה לרוסיה, מעל סיביר ומיצרי ברינג - היסטוריה עשירה ורבת-תהפוכות: מהתיישבות אסקימוסית בת 3,400 שנה, דרך ניצולי הספינה הקנדית הטרופה 'קרלוק' וכיבושו בידי הצבא הסובייטי -  ועד הפיכתו לאחרונה לשמורת טבע. לאורך שנים היה האי מבודד לחלוטין: פוליטית, היותו שטח צבאי סגור בעידן המלחמה הקרה, עקב מיקומו ברצועה הצרה שבין ארה"ב לרוסיה; וגיאוגרפית, בגלל ים צ'וקצ'י הקפוא כל ימות השנה שמנע כל גישה אליו.

לא בכדי מכונה האי 'מחלקת היולדות של דובי הקוטב'. בידודו הארוך איפשר לחיות הבר להתרבות בו בחופשיות, כאשר בנוסף לדובי הקוטב מאוכלס האי באווזי שלג, איילי צפון, ניבתנים, לוויתנים אפורים וכבשי מושק, ובמינים רבים של ציפורים המקננות גם באי הראלד הסמוך. אלא שעם תום המלחמה הקרה הופשר 'וילון הקרח' - כינויו של המרווח הצר (3.9 ק"מ) שבגבול ארה"ב-רוסיה - ומאז מבקרים מדי שנה כ-150 מטיילים באיים אלה, נציגיו של טבע פראי הולך ונעלם.

מחלקת היולדות של דובי הקוטב (צילום: shutterstock)

הטיול באיים - באמצעות ספינת מחקר קטנה שעמידה לקרח ומתאימה ל-50 נוסעים - יוצא מנמל אנאדיר (Anadyr) שמימיו מארחים לא פעם לווייתני בלוגה, עובר במיצרי ברינג ומיצרי דה לונג ומגיע לווראנגל. מדי יום במהלך ההפלגה, יורדים המטיילים 2-3 פעמים לחוף בסירות זודיאק (סירות גומי המכילות מקום לעשרה אנשים), בלוויית מדריכים מקומיים דוברי אנגלית.

יתרון השפע. גלאפגוס (צילום: shutterstock)

אם זה גדול, נדיר וידידותי – זה בגלאפגוס

את מה שרואים בהפלגה בין איי גלאפגוס, המהווים חלק מהפארקים הלאומיים של אקוודור, אין לראות בשום מקום על פני כדור הארץ. ארכיפלג האיים, שבשנת 1978 הוכרזו כאתר מורשת עולמית טבעי על ידי אונסק"ו, הפך פופולרי בזכות מגוון בעלי החיים הגדלים בו אך בעיקר בשל העובדה שהם אינם נרתעים מזרם התיירים הבאים לחזות בפלא. ועם זאת, רק בשנת 1959 הוכרזו האיים לראשונה כשמורת טבע.

איי גלאפגוס מאופיינים בכך שמינים רבים של בעלי חיים שוכנים רק באיים הללו. הבולט שבהם הוא צב גלאפגוס, הצב היבשתי הגדול בעולם – 300 ק"ג הפרושים על 1.20 מטרים. הצב מייצג תופעה ייחודית לאיים אלו - ' עֲנָקִיוּת אִיִית' (Island Gigantism), בעלי חיים שחריגים בגודלם בהשוואה לבני מינם בתבל. ההסבר הנפוץ: בהיעדר טורפים המסכנים את קיומם, הם אוכלים ומתרבים באין מפריע – ובאין תחושת סכנה, גם האדם לא נתפש כאיום ולכן מאפשרים להביט בהם מקרוב.

עֲנָקִיוּת אִיִית (צילום: dutchbaby עפ"י cc)

אך בצד ההיסטוריה הגיאולוגית והאבולוציונית המרשימה, לאיי גלאפגוס עבר אנושי קצר ודל: האירוע החשוב ביותר בתולדותיהם היה ביקורו ההיסטורי של צ'ארלס דארווין בשנת 1835 למשך 5 שבועות, בעקבותיו פרסם את ספרו 'מוצא המינים' – וזאת, 200 שנה מאז ביקר שם לראשונה אירופאי כלשהו. עד אז, היו האיים תחנת-מוצא של פיראטים אנגלים שיצאו מהם למסעות שוד של של זהב וכסף מספינות ספרדיות.

יותר מפעם בחיים. אנטארקטיקה (צילום: shutterstock)

בחזרה לאנטארקטיקה: המסע היפה מכולם

היעד: אנטארקטיקה. האמצעים: ספינה עמידה בקרח. ההשלכות: התאהבות חסרת מעצורים. יש חוויות שעוברים רק פעם בחיים. "כשחזרתי מנסיעתי הראשונה בינואר 2001 חשבתי שהיא גם האחרונה, כי מי נוסע לאנטארקטיקה יותר מפעם אחת בחיים", מספר מולה יפה, מנכ"ל חברת הטיולים 'אקספלור', "אך תחושתי שהשייט שם היה המסע היפה ביותר בחיי, שכנעה אותי לנסוע שוב ושוב. כל מי שהיה באנטארקטיקה מבין לליבי".

יפה, מי שייסד את 'החברה הגיאוגרפית', החליט באחת מנסיעותיו האחרונות לשנות את מסלולו ובמקום לשוט מהעיר אושואיה הארגנטינאית שעל גבול אנטארקטיקה, בחר לטוס מצ'ילה היישר לאיי ג'ורג'יה. משם הפליג יפה בספינה Ocean Nova במשך 9 ימים דרומה עד מעבר לחוג הקוטב. הפלגות אלה מתקיימות בחודשים נובמבר-מרץ, בספינות עמידות לקרח המתאימות ל-100-180 איש, ומהן יורדים לחוף 2-3 פעמים ביום בסירות זודיאק מאוישות בנהג מנוסה ובצוות מדריכים.

מפגש עוצמתי. לוויתן באנטארקטיקה (צילום: shutterstock)

"בתקופות מסוימות של השנה יש אזורים באנטארקטיקה שבהם ניתן ליהנות משמש חצות", ממשיך יפה ומוסיף כי "המפגש העוצמתי עם קרחוני הענק של יבשת עלומה זו, מרחבי הפרא, מושבות הענק של הפינגווינים, תחושת הניתוק והחופש הופכים את המסע לחוויה מרגשת שאין שנייה לה". וכשדברים אלו יוצאים מפיו של מי שבעבר עמד בראש מסעות האיסוזו צ'לנג' ברחבי העולם, אין לנו אלא להאמין לו.

איונים וצוקים מתוך המים (צילום: shutterstock)

שפיצברגן: יותר דובים מאנשים

ומהקוטב הדרומי לצפוני: בדרך אל 'ממלכת דובי הקוטב' יש לעבור בין נורבגיה לקוטב הצפוני, בלב האוקיאנוס הארקטי, עד שמגיעים לאיי סְבָאלברד (Svalbard) שבצפון ממלכת נורבגיה – ביניהם האי שפיצברגן הנחשב למושבם המרכזי של דובי הקוטב כמו-גם מינים שונים של כלבי-ים. באיים אלו, ששטחם הכולל נאמד בלמעלה מ-60 אלף קמ"ר, כמות הדובים הלבנים עולה עשרות מונים על סך בני האדם המתגוררים בהם.

בעלי חיים מרהיבים ביופיים (צילום: shutterstock)

קבוצת איי סבאלברד כוללת שלושה איים גדולים ועוד כמה עשרות איים קטנים, איונים וצוקים המזדקרים מתוך המים. שטחו של הגדול שבהם, שפיצברגן ('ההרים המחודדים', בנורבגית), קרוב ל-40 אלף קמ"ר והנו למעשה כשני-שליש מכלל שטחי האיים. הוא גם היחיד שכולל ישוב קבע, 'ליר' [בשמו המלא: לונגירביין (Longyearbyen)], המאוכלס בכ-2,000 תושבים נורבגים.

ליר מציע למטיילים נמל עם מזח קטן לספינה אחת, ושדה תעופה המקשר לנורבגיה, אך הוא בעיקר תחנת עגינה לספינות התיירים שבאות לשפיצברגן – האי האטרקטיבי שמעטים הצליחו עד כה להגיע אליו, אך מי שכן זכה לחזות בנופים, שפע ציפורים ובעלי חיים מרהיבים ביופיים. בנוסף, בחודשים יוני-ספטמבר ניתן לשוט סביב האיים וביניהם, ולחשוף נקודות מבט חדשות על הטבע בגדולתו.