הידיעות אודות הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו מותגים ותיקים כמו "אושידה", לצד מותגים צעירים ומבטיחים כמו "רוס אובטה", מעלות תהיות לגבי עתידה האופנתי של מדינת ישראל. השילוב בין עלויות הייצור הגבוהות לבין קהל היעד המצומצם, גורם לא פעם למעצבים להדיר את רגליהם מהארץ, בחיפוש אחר קהלים חדשים.

זה בדיוק מה שקרה ליותם סולומון, עד לפני שבע שנים אזרח ישראלי, שהחליט בגיל 16 לעזוב הכל ולנסות לפרוץ את שוק האופנה התחרותי והמגוון בלוס אנג'לס. לצד קליברים כמו יגאל עזרואל, אלי טהרי ואלבר אלבז, שהבינו לא מכבר שהנישה הישראלית קטנה מדי עבור מידותיהם ושגשגו מעבר לים, סולומון הוא ללא ספק היצוא הצעיר, המבטיח והמסקרן ביותר ברשימה.

התחלה צנועה בחיפה

ממרומי מעמדו בראש תעשיית האופנה בלוס אנג'לס, סולומון מודה בריאיון שערכנו עמו, כי הוא זוכר בחיבה את הארץ, ובפרט, את ילדותו המוקדמת על כתף הכרמל, "יש לי זכרונות ילדות מדהימים", מספר סולומון, "ואני מאוד מתגאה בעבר שלי ובשורשיי הישראלים". את תקופת התבגרותו העביר סולומון בכרמל שבחיפה, שם החל ללמוד בביה"ס לאומנויות 'רעות', תוך כדי התמקדות בז'אנר, שאין לכאורה בינו לבין עולם האופנה שום זיקה ישירה - מוסיקה. למרות זאת, מודה סולומון, הצורך לעסוק באופנה תמיד בער בעצמותיו: "האופנה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחיי, וגם כל מי שסבב אותי הבחין בכך בקלות". כבר מגיל צעיר, נהג סולומון הילד, לסגנן הופעות ולספק טיפים אופנתיים. מקור ההשראה הגדול ביותר שלו באותה תקופה, היה דווקא סבא שלו, שנהג, לדבריו, להתלבש בהידור, לטייל הרבה באירופה ולחזור ממסעותיו עם מזוודות עמוסות כל טוב.

הזכרונות מגלגולו הקודם בארץ מלווים אותו עד היום, כשהוא נזכר בחיבה בזמן שהעביר בחיק משפחתו, בטיולים ובנופשים ברחבי הארץ, כמו לדוגמה בים המלח, "המקום האהוב עליי בישראל", כפי שהוא מעיד עליו. למרות חיבתו הגדולה לשורשיו, סולומון מודה כי טרם הזדמן לו לבקר שנית בארץ מאז עזב מערבה: "אני שונא להודות בכך, אבל הייתי כל כך עסוק בשבע שנותיי בלוס אנג'לס, עד שאפילו חופשה קצרה לא באה בחשבון. אני מקווה לשנות את זה בקרוב ולחזור לביקור במולדת בהקדם האפשרי".

למרות שטרם הספיק לחזור ארצה, סולומון מעריך את החיבוק המלטף שקיבל בשנים האחרונות מצדה של התקשורת הישראלית, שאוהבת להתענג על סיפורי הצלחה אדירים כמוהו, על אף שלא יצרה אותם בעצמה. סולומון אומר, כי אחת המטרות שלו עם חזרתו לארץ, היא להרצות במוסדות אקדמאיים, הזמנה שקיבל לא מכבר, בעקבות שיתוף פעולה דומה שערך עם מוסדות בארה"ב וטרם נעתר לה. "מאוד חשוב לחזק ולעורר השראה באנשים אחרים, בייחוד בסטודנטים הנמצאים בתחילת דרכם. הייתי מעוניין לפנות כשלושה שבועות מהלו"ז שלי במטרה להגיע לארץ ולהקדיש את עצמי למטרה הזו".

העזיבה הפתאומית

נחזור אחורנית בזמן, שבע שנים ליתר דיוק, הרבה לפני שגל ההזמנות והמחמאות שטפו את סולומון, והוא היה עוד נער ישראלי, שהתמודד עם המציאות הלא פשוטה שאנו חיים בה עד היום. בעוד שישראלים רבים שהצליחו בסופו של דבר בחו"ל, עשו זאת לאחר שדשדשו כמה שנים בנישה הישראלית, סולומון בחר מראש לוותר על התענוג ועל המציאות המורכבת בציון, לטובת חלומות גדולים יותר. הוריו, כפי שניתן לדמיין, לא היו נלהבים מהבחירה של בנם לעזוב את הארץ בגיל צעיר כל כך ולחלוטין לבד "שמתי לעצמי מטרה, לעזוב את הארץ בגיל צעיר מאוד, ולהורים שלי, על אף שהיו מאוד המומים מההחלטה, לא היה הרבה מה לעשות בנידון".

גל הפיגועים שהכה באותה שנה את המדינה, וכלל כמה פיגועי טרור קטלניים במיוחד בחיפה, עיר מולדתו, חיזקו את החלטתו אפילו יותר, כפי שמסביר סולומון, "השנה שבה עזבתי הייתה שנת 2003, שנה שהייתה משופעת בפיגועים. כמה מחבריי לספסל הלימודים נהרגו בפיגועים הללו, מה שבהחלט תרם לשינוי שהתחולל בי ברמה האישית. כאילו שלא היה די בכך, השנה הזו הייתה גם עמוסה בשביתות ובאי סדר, מה שהפך את שגרת היום יום שלנו לרוטינה של סבל.

                                                                                                                                 קולקציית הקיץ של יותם סולומון

המטרה הראשונית בנסיעה הייתה חופשה, משהו שיאפשר לי לקחת פסק זמן מכל הכאוס, ובסופו של דבר זה הפך לצעד קבוע, ומשם העניינים התגלגלו מהר מאוד וכבר ביססתי קריירה משלי בלוס אנג'לס".

למרות שבחר לקרוע את עצמו ממשפחתו ומהארץ, סולומון דווקא זוקף לזכותנו את התפתחותו האופנתית, "העובדה שגדלתי בישראל איפשרה לי לפתח מודעות נרחבת יותר לעניין האופנה על שלל היבטיה השונים. בדיוק כפי שכל תרבות מביאה עמה לארץ את המזונות האופייניים לה, כך בדיוק קרה גם ברמה האופנתית. דווקא על רקע לימודיי המקצועיים במוסיקה, הבנתי שהכלי החשוב ביותר שבו אוכל להביע את עצמי באמצעותו הוא עיצוב אופנה".

קצרה הדרך לתהילה

בניגוד למהגרים רבים המגיעים ללוס אנג'לס במטרה לכבוש את העיר ובסופו של דבר מוצאים את עצמם אבודים ומבולבלים, סולומון בחר שלא לבזבז את זמנו, ומיד נרשם ללימודי תיכון ובהמשך ללימודי עיצוב במכון הקליפורני לעיצוב ושיווק FIDM. שנה בלבד לאחר סיום לימודיו, בהיותו בחור צעיר בן 20, הצליח סולומון להשיג את מה שמעצבים ותיקים ומנוסים ממנו חולמים עליו שנים ארוכות - והציג את קולקציית האביב/קיץ הראשונה תחת שמו. קולקציית הביכורים שלו, אגב, זכתה לשבחים ומחמאות, אפילו מצדו של המגזין הנחשב, ה'ווג' הבריטי.

למרות ההצלחה המטאורית שנחתה עליו בגיל צעיר, סולומון נרתע מההגדרה, שלעתים תכופות מקושרת אליו - 'ילד פלא'. לדבריו, הוא כבר אינו ילד, ועל אף שהוא מודע לגילו הצעיר, הוא מרגיש כמו איש מקצוע לכל דבר, שבונה את הקריירה שלו צעד אחר צעד, בדיוק כמו מעצבים מבוגרים ממנו. למרות שהציפיות ממנו, מצדה של תעשיית האופנה העולמית, נמצאות כעת בנקודת רתיחה, וכולם ממתינים בדריכות לצעדו הבא, סולומון עצמו לא ממהר להתרגש, "יש לי ציפיות ודרישות מאוד גבוהות מעצמי, ובמקביל, אני משתדל לא להעסיק את עצמי במה שאחרים חושבים עלי, אלא מעדיף להישאר מפוקס במטרות שלי ובקריירה שלי. אני גר בהוליווד שעמוס בהשפעות שליליות כמו אלכוהול וסמים, כך שהדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא שלא יקשרו אותי עם אותן תופעות".

אקולוגי ומודע לסביבתו

סולומון הצליח להבדיל את עצמו ממעצבים אחרים, לא רק הודות לטביעת האצבע הייחודית שלו, אלא גם הודות לאג'נדה הירוקה שפיתח בעונות האחרונות. הוא ידוע כתומך סביבתי נלהב, כזה שהמטרה קרובה ללבו באופן מיוחד, ובהתאם לכך הוא מעצב קולקציות אורגניות המיוצרות מחומרים טבעיים בלבד, ואף מקדיש חלק מרווחיו לארגונים העוסקים בנושא. בראיון עמו, סולומון מודה כי נושא האתיקה והאחריות האישית מאוד חשובים לו כמעצב וכאדם, "תעשיית האופנה היא אחת התעשיות המזהמות ביותר בעולם, ולכן בתור מעצב, אני רואה חשיבות עליונה בנקיטת עמדה בנושא. אנחנו רואים הרבה מאוד חברות ומותגים שמציגים אג'נדה ירוקה כחלק מהטרנד הקיים, אבל המטרה שלי היא לרדת לשורשו של העניין וללמוד בדיוק מה זה אומר, במטרה ליצור שינוי ממשי וגם שינוי תפיסתי בתחום".

על אף שהוא לא רואה את עצמו כמוביל השינוי הירוק, סולומון מודה כי הוא בהחלט היה רוצה לראות מעצבים אחרים נוהגים כמוהו, "אני לא מניף את דגל המחאה, אבל אשמח לראות שינויים בתחום שיתחוללו בתעשיית האופנה.

מתוך קולקציית הקיץ של יותם סולומון

ככל שהעבודה שלי מתקדמת, כך אני מרגיש שגם האחריות שלי בנושא מתרחבת, וכתוצאה מכך, אני עובד עם מדענים על בדים חדשים, שהם לחלוטין ברי קיימא גם ברמת המקור, גם ברמת הפיתוח וגם ברמת הייצור. אנחנו חייבים להבין, שהמטרה שעומדת לנגד עיננו היא לא רק להפסיק לעשות שימוש בבדים שפותחו על ידי האדם, אלא במקביל, לשאוף לפתח בדים טבעיים מבלי שנצטרך לערב את ידינו בתהליך הצביעה והגימור".

מה שרואים משם

לאחר שקיבע את מעמדו בלוס אנג'לס כמעצב מבטיח, סולומון מצליח להתבונן על הנעשה בתעשייה המקומית שלנו במבט מפוכח יותר, שהרי הביטוי 'מה שרואים מכאן לא רואים משם', תופס גם הפעם. על אף שהוא מודה כי אינו מכיר את המעצבים העולים בישראל, הוא היה נרגש מאד כאשר הגיעה השמועה לאוזניו אודות קיומו של שבוע האופנה הראשון בארץ, "אני חושב ששבוע האופנה הישראלי הוא קריטי, היות וישראל היא המדינה היהודית היחידה בעולם ולכן זהו ייצוגה היחידי. אני מקווה שהפורמט הזה יתפתח ויהפוך למצליח יותר משנה לשנה. אני מכיר את מוטי רייף (עיין ערך: מחייה שבוע האופנה בארץ) באופן אישי מעבודתי בארה"ב, ומאמין שלתעשיית האופנה הישראלית יש פוטנציאל אדיר. הייתי שמח לשתף פעולה בנושא בעתיד, כדי להראות עד כמה אני תומך במטרה".

כשהתבקש להתייחס לקושי לעצב ולהצליח בארץ, סולומון התקשה שלא לחוש הזדהות: "עצוב לי לשמוע על כך, אבל אני גם יכול להבין את זה. ישראל היא מדינה קטנה מאוד, ולמרות זאת אני מאמין שיש בה קליינטורה נפלאה. אני מקווה שברמה הממשלתית יעשו מהלכים שמטרתם תהיה לתמוך בכל אותם מעצבים צעירים ולהעניק להם גב כלכלי. תעשיית האופנה היא תעשייה מורכבת במיוחד, בכל מקום גיאוגרפי, ויש צורך לעצב פריטים ייחודיים מאוד בכדי להצליח. מרבית האנשים כלל לא מודעים לכמות העבודה שאני משקיע כדי ליצור אופנה שהיא עלית מחד ובת השגה מאידך, ועד כמה אני עובד קשה במטרה לסגנן ולהתאים את הפריטים באופן אישי לקהל הלקוחות שלי".

עם הפנים לעתיד

על אף שהיינו מצפים שסולומון יפגע מעצם ההשוואה המתבקשת בינו לבין יתר אושיות האופנה המצליחות בחו"ל, כשאלבר אלבז (המנהל האומנותי של לאנווין) עומד בראשן, סולומון דווקא מודה כי אלבז הוא אחד המעצבים החביבים עליו, לצד Hussein Chalayan, אשר סולומון מגדיר כמקור ההשראה הגדול ביותר שלו, "הודות לעובדה שהוא כל כך פרוגרסיבי ופורץ גבולות".

כעת, כשסולומון כבר יכול לסמן 'וי' תחת המשבצת- 'אלה שעשו את זה בחו"ל ובגדול', הוא יכול להרשות לעצמו לחלק כמה טיפים למעצבים צעירים שחולמים להתברג לאותה קטגורייה כמוהו: "צאו, תעשו מינגלינג, תצרו קשרים. הדפיסו כרטיסי ביקור הנושאים את שמכם, ובמקביל, תעבדו קשה כדי ליצור משהו שיהיה ייחודי מספיק ויהיה שלכם. אל תצפו לקיצורי דרך, כדי להצליח צריך לעבור הרבה לילות נטולי שינה. האימייל שלי אמנם מוצף בפניות ודרוש לי זמן כדי לענות, אבל אני תמיד שמח לספק טיפים ועצות לכל מי שזקוק להם".

אז עם מוסר עבודה מחודד כל כך, שורה של הישגים חלומיים ואג'נדה מפותחת, ניתן רק לתהות מה צופן העתיד עבור כוכב בוהק כמו יותם סולומון: "אני שואף להרחיב את העסק שלי, ולהמשיך להתפתח במקביל בתור אדם.

  מתוך קולקצייה ההנעלה של יותם סולומון

לעולם אי אפשר ללמוד מספיק ותמיד יש פסגות חדשות לכבוש. חשוב לי להמשיך להתמודד עם הנושא הסביבתי ולהעלות כמה שיותר את מודעות לנושא".

אלבר אלבז הבא?

בסיום הראיון אנו מבינים עד כמה יהיה זה לא הוגן להשוות בין סולומון לדמות המרחפת כל העת מעל ראשו - אלבר אלבז, שכן השניים רחוקים זה מזה לא רק בשנות הניסיון וההישגים, אלא בעיקר בתדמית ובתוכן שהם יוצקים לתוכה. בעוד אלבז עסוק בימים כתיקונם בעיקר בקידומו כאייקון, זה השמנמן עם עניבת הפפיון, סולומון מתרכז בעבודה קשה ומנסה להחדיר מוסר לעולם האופנה חסר הגבולות. נותר רק לקוות שהוא יצליח לשמר את דרכו ולא יהפוך ברבות השנים לישראלי המעונב החדש, או יישכח לחלוטין מתעשייה, שידועה כבעלת זכרון קצר מועד.