צילום: אפרת אשל. ג'קט: nautica. צמד כפפות:bebe

מחשבה על טרנד הקטיפה מעוררת בדרך כלל תחושה של סלידה קלה: הרי מדובר באותו בד ארכאי ולא רלוונטי, שרובנו זוכרים משנות ה-80', ולמרות זאת הוא מתעקש לחזור למסלול חיינו התקינים בכל דרך אפשרית: אם נאטום את הארון הוא יתגנב למגירת הנעליים, אם נאטום גם את זו הוא ימצא דרך להשתחל למחסן התיקים,  אך מששככה הסלידה הראשונית, לפתע נזכרים כי מדובר בפיסת בד נעימה ואלגנטית, כזו שמתכתבת נפלא עם הטמפרטורות הנמוכות ומאופיינת בצבעים עמוקים, מהסוג שכולנו אוהבים בחורף. בשלב הזה, מפוייסים יותר, אנחנו כבר הרבה יותר פתוחים לטרנד, ואפילו מוצאים את עצמנו שולחים יד לדלת הארון ומאפשרים לו להתגנב פנימה.

סקסי Velvet

הודות לצבעים העמוקים, שילובה של הקטיפה בעולם בגדי הערב הוא כמעט טבעי. היות ומדובר בבד שנראה טוב הן עם גזרות מפוסלות והן עם גזרות נשפכות, יש משהו בשמלות ערב קטיפתיות שהפכו לסימן היכר של סקס אפיל בעולם האופנה.

לא ברור האם הקטיפה גורמת לגברברים להיזכר בדמיונם בנערת השכן הלובשת קטיפה כחולה בטקס סיום התיכון או חלילה באמם באייטיז, אבל יש משהו בבד הזה שגורם למין הזכרי ליפול ברשתו כמעט באופן טבעי. אם כבר הבחירה בבד הנוסטלגי, הרי ששמלות ערב קטיפתיות מאופיינות גם בגזרת וינטג' קומפלט, למשל באמצעות שרוול א-סימטרי, שסע רגליים עמוק או שרוולים טפוחים.

שיק יומיומי

ההפתעה הגדולה ביותר היא לא עצם חזרתו של טרנד הקטיפה למחזותינו, אלא העובדה שהוא הצליח לעשות טרנספורמציה מוצלחת למחלקת בגדי היום יום. לכאורה מדובר בבד 'כבד' ומחייב מאוד, מהסוג שלא ניתן לזרוק על עצמך משל היה זה טריקו ולצאת החוצה, ובכל זאת, בעולם האופנה הרי נהנים להוציא פרטים מהקשרם, וזה בדיוק מה שקרה גם עם בד הקטיפה.

כך קרה שענני קטיפה החלו להסתנן להן הישר ממחלקת בגדי הערב הרצינית והמעונבת לארון של כולנו. לפתע אפשר היה לראות בחורה בז'קט קטיפתי המשולב עם ג'ינס ואילו על המסלול הגדילו ראש ושיגרו לנו אפילו חולצות ומכנסי הרמון העשויים קטיפה.

 מתרפקים על הנוסטלגיה

למרות השימוש הלא צפוי בבד הזה, דווקא מבחינת הצבעים, נדמה כי אפילו גדולי המעצבים לא טרחו להעיז לשבור מוסכמות, אלא נשארו על אותה פלטת גוונים צפויה של כחול נייבי, שחור ובורדו. מדי פעם ניתן למצוא הבלחות מפתיעות יותר של צבע, כמו לדוגמה קטיפה סגלגלה או קטיפה בצבע קאמל, אך בשאר המקרים, עולם האופנה מעדיף דווקא להתרפק על הנוסטלגיה.

גם באקססוריז

אם בשלב הזה חשבתם שהספיק לכם ואתם סובלים ממנת יתר של קטיפה, בוודאי תופתעו לגלות שיש עוד: ג'וסי קוטור, טורי בורץ' ואפילו טופשופ שיגרו לנו נעליים שונות, החל ממוקסינים ועד לנעלי עקב אימתניות, כולן מצוידות בבד הקטיפה האלמותי.

מחלקת התיקים הצטרפה אף היא לחגיגה עם שפע של דוגמאות, שאינן חוטאות במחלקת הערב בלבד  ומציגות מבחר של תיקי אוברסייז יומיומיים. למעשה, המחלקה היחידה שלא נגועה כיום בטרנד היא מחלקת התכשיטים, בשל חוסר היכולת לשלב את הטרנד גם במחלקה הזו, פתרון שבוודאי ימצא בקרוב.

איך עושים את זה?

הדרך הלא מחייבת לגעת בטרנד היא באמצעות ג'קט קטיפה. מומלץ לבחור באחד הגוונים העמוקים, כמו לדוגמה בורדו או קאמל כהה, ולשלב אותו עם סקיני ג'ינס או שמלה בגוון מונוכרומטי אחר. האמיצות יותר, שחפצות בהופעה פאנקית ומתוחכמת, יכולות לשלב מכנסי קטיפה עם ג'קט מבד רגיל. הקושי כאן הוא מובהק: לא בכל מקום תמצאו מכנסיים כאלה שלא יהיה להם ניחוח נפטלין, אבל לא בכדי הומצאו אתגרים אופנתיים.

גם מוקסינים עשויים קטיפה הן אופציה ברת קיימא, שהרי המוקסינים לכשעצמם הם טרנד גדול בעולם האופנה מזה מספר עונות, ולכן אלו העשויים בד יהוו אלטרנטיבה נפלאה לאלו שרוצים את הטרנדים שלהן במנות מחוזקות.

מי שהטרנד עושה לה חשק ליפול לתוך מיטת קטיפה עצומה ולא לצאת ממנה לעולם, יכולה כמובן לפנות לברירת המחדל הקלאסית- שמלת ערב, שחורה ברוב המקרים, עם שסע נדיב באזור הרגליים, אה-לה אנג'לינה ג'ולי (מינוס הרזון החולני). שמלה דרמטית כזו תבטיח לחובבת הקטיפה שראשים רבים יסתובבו בזכותה במהלך הערב.

ואז גם באו הסלבריטאיות

אם כבר באנג'לינה ג'ולי עסקינן, הרי שעלמת החן הזו אינה חובבת הקטיפה היחידה בממלכת הכוכבים. אליה מצטרפות שורה ארוכה של סלבריטאיות שאוהבות את פריטי הלבוש שלהן קטיפתיים ונעימים למגע. אלא שבעוד אנחנו, חובבות האופנה, נדרשות להפגין יצירתיות ולשלב את הקטיפה באופן מפתיע במלתחה, אלה מסתפקות כמעט תמיד בווריאציה הקלאסית, שלא לומר המשעממת, ובצבעים המסורתיים.

כך למשל אפשר למצוא את מילה ג'ובוביץ, אמה ווטסון, לייטון מיסטר ולמרבה האימה אפילו קים קרדשיאן, כולן לובשות שמלות קטיפתיות. השמלות נעות בין הקו הסקסי לבין הקו הקלאסי אולד הוליווד, אך המכנה המשותף הוא שכמעט תמיד מדובר בשילוב הנצחי בין הצבע השחור לבין בד הקטיפה. משעמם, כבר אמרנו?