מכירות פומביות - כך זה עובד

6,000 פעם ראשונה (צילום: thinkstock)

 

יש מי שינוח רק אם יניח ידו על ציור של קאמי פיסארו, גם אם יצטרך להיפרד מ-2 מיליון דולר. אחר חולם על שולחן הפורמייקה הירוק מהמטבח של גולדה, סביבו התקבלו החלטות גורליות למדינה. תחביב? אובססיה? לך תדע. אבל מבחינת האספנים, יש מקום המספק מענה לנטייה הבלתי-נשלטת הזו לאגור פריטי אמנות וחפצים נדירים: בית המכירות הפומביות. שֵם המשחק הוא כסף.

בונים מתח: צוברים, מעריכים, מנתחים

קניית פריט אמנות או חפץ נדיר לא נעשית ככל קנייה. מדובר באירוע, חוויה, צַיִיד. בעוד רוב חנויות העתיקות פתוחות לקהל על בסיס יומי, בית מכירות פומביות נשען על האירוע האקסקלוסיבי ועל הציפייה הדרוכה לקראתו. הפריטים מצטברים משבוע לשבוע, מומחי האמנות והעתיקות מעריכים את שוויים ומרכיבים פרופיל של רוכש פוטנציאלי, וכולם מתכוננים להפקה הגדולה: יום המכירות.

מוכרים בלבד: מתי, מה, איפה

"אנחנו עורכים רק ארבע מכירות פומביות בשנה", אומר דב חזן, מייסד ומנהל בית המכירות 'תירוש' בהרצליה פיתוח, "בכל מכירה אנחנו מציעים כ-1,000 פריטים, ביניהם ציורים, פסלים, יודאיקה, כלי כסף, ריהוט עתיק, תכשיטים ואמנות בינלאומית - וגם פריטים מתוך עזבונות של שועי המדינה והקהילה היהודית".

כאשר מדובר במכירות בינלאומיות, הן מתקיימות במלונות פאר או במבנים מהודרים של בתי המכירות כיאה לקהל היעד עתיר-הממון. אומנם בתי מכירות רבים נפתחו בשנים האחרונות גם לקהל הרחב, המבקש לעצמו חפצי אמנות - מריהוט עתיק ופיסול קלאסי ועד מוצרי יודאיקה ותשמישי קדושה - אבל זכות הקיום שלהם מלכתחילה מתבססת על המכירות הפומביות.

 

 

לכל חפץ תחת השמיים (צילום: באדיבות 'תירוש')

כל המרבה - משובח: כסף, ריגוש, אגו

לפריטים המוצעים למכירה יש מקורות רבים. לדברי אורי רוזנבך, מנכ"ל בית 'מצארט' הוותיק, "אנחנו משיגים פריטים מסוחרים, אספנים ועזבונות, וגם עובדים בשיתוף פעולה עם בתי מכירות בחו"ל". בצמוד לכל פריט מופיעה הערכת מחיר של מומחי בית המכירות, אליה הגיעו בעקבות בדיקה מעמיקה המבוססת על זהות האמן, הטכניקה, מצב הפריט, מתי נוצר ומהיכן.

מכירת חפצי האמנות מתחילה כמעט תמיד במחיר מינימום, כשמחירו הסופי של הפריט תלוי בקונים ובמידת הלהיטות שהם מפגינים זה כלפי זה. רוב הקונים, שבעבור פריט מסוים מוכנים להשקיע הון שעשוי לטפס עד מיליוני דולרים, עושים זאת מאהבת האמנות ומהריגוש שבהשגת הפריט. גם אגו ורצון להכרה מעורבים כאן, אך "עבור רובם זה לא סמל סטטוס אלא השקעה טובה", כך רוזנבך.

קח-תן: עזבונות, מתנות, תקנות

"אי אפשר לחלק ציור או סיפור לכמה חלקים, ולכן פונים אלינו יורשים של דמויות מפורסמות כדי שנמכור עבורם את העזבון לכל המרבה במחיר", מסביר חזן. "כך היה עם עזבונותיהם של אפרים קישון, גולדה מאיר, אבא אבן ומוטה גור". הפריטים שללא תג מחיר מינימלי מגיעים מהאפוטרופוס הכללי, שאחראי לטיפול בעזבונות וברכוש של נעדרים או של מי שהורישו את רכושם למדינה.

גם מתנות לעובדי ציבור מוצאות את דרכן למכירה פומבית, מתוקף 'חוק שירות הציבור' ותקנותיו הקובעים כי מתנה שניתנה לעובד ציבור היא קניין המדינה. אלא שלעתים אין למתנה ערך כספי משמעותי, בעוד שערכה הסנטימנטלי רב בעיני מקבלה. במקרה כזה, מאפשר החוק לאיש הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה הכספי של המתנה וכך לשמור אותה לעצמו.

ראובן רובין. צויר בירושלים 1946, הוצג בפאלם ביץ' 2013 (צילום: באדיבות 'מצארט')

לי זה עולה יותר: תלוי מה, תלוי מי

"לפני כמה שנים העניק יאסר ערפאת סט תכשיטי זהב לאורן שחור, שניהל מטעם המדינה את המגעים עם הפלשתינים", מספר חזן, "וכשהעמידו את הסט למכירה, אורן ואשתו הגיעו וקנו אותו מחדש". ויש גם רכישות מסיבות חברתיות ולא סנטימנטליות. כך, למשל, היה עם שעון 'רולקס' מזהב שהעניק המלך חוסיין לרבין ופרס. "היתה עליו הטבעה מיוחדת, ולמי שקנו אותם היה כבר רולקס וגם זהב טהור, אבל הם קנו סיפור לספר כל חייהם - וזו גאווה!", כך חזן.