אודי מארצי וילדיו על אחד מרכבי האספנות שבברשותו

 
ברים רבים מעידים על עצמם שהם חובבי מוטוריקה. מתייחסים לרכב או לאופנוע כמו אישה שנייה או אפילו ילד שצריך לטפח ולהגן פן יפגע. אודי מארצי לקח את הנושא צעד אחד קדימה. במהלך 10 השנים האחרונות הוא אסף ארבעה קטנועי ווספה ("אחד מהם עם סירה מודל  70', שקניתי אותו במצב אנוש והיום הוא במצב נדיר"), חיפושית קבריולט פתוחה מודל 70', טנדר שברולט ייחודי, טרקטורון ואופנוע. מארצי בכלל נוסע ביומיום על הרכב של העבודה, יונדאיix35 , אבל כשהוא חוזר הביתה, הוא דואג לחלק אהבה לכל אחת מאהבותיו על שניים או ארבעה גלגלים.
 

"הרגשתי שאני שונה מהאדם הממוצע, הרגיל"

מארצי (38), נשוי פלוס שלושה (11, 8 ו-) גר במבשרת ציון. בארבע השנים האחרונות הוא מכהן כמנכ"ל של חברת "פישמן סלולאר" ולאחרונה הקים את חברת "הום סלולאר", רשת סלולארית וירטואלית, ומעיד על עצמו שהוא חולה שטח ומוטוריקה. "בגיל 16,  גיל המהווה נקודת ציון בחיי, הוצאתי רישיון לאופנוע ולאחריו קניתי את האופנוע הראשון שלי. מהרגע הזה החיים שלי השתנו מקצה לקצה. הייתי הראשון מבין החברים שקנה אופנוע והחיים הפכו להיות סביבו, סביב הבילויים, החברים והבחורות וכמובן העצמאות. הרגשתי שאני שונה מהאדם הממוצע בגילי", נזכר מארצי.


חיפושית לי קטנטנה

"באותה תקופה היה לי גם קטנוע ווספה. לפני 22 שנה ווספה לא נתפס כמשהו בעל ערך אספני, אלא כרכב זול למעוטי יכולות ושליחים, אך כבר אז גיליתי בו איזשהו קסם. עם השנים, הפך הווספה לפריט אופנתי, מיוחד, שעיצב את התרבות המוטורית, מכיוון שעד שייצרו את הווספה הראשון, היו אופנועים בלבד. יש קסם בפשטות שבו, ביופי ובאמינות. זה אחד הכלים היחידים היום המאפשרים שלא לעשות בו שימוש במשך חודשים או שנים וביום שרוציםלעלות עליו ולדהור אל החופש, פשוט נותנים דחיפה קטנה ברגלית ההנעה וזה עובד, זה חוזר לחיים".

"אני מקבל הצעות לעשות בו שימוש בפרסומות וסרטים"

"התחלתי עם קטנוע ווספה שנת 65'. קניתי אותו כגרוטאה, גוש ברזל. שום אדם ממוצע מהישוב לא היה מעלה בדעתו שיהפוך למה שהוא היום. אחרי השקעה רבה של זמן, אנרגיה ונסיעות לחו"ל, תוך איסוף מתמיד של חלק לחלק לאורך שנים, הצלחתי בסופו של דבר להשלים את השיפוץ ולהגיע למצב שיש בידיי פריט יוצא דופן, מדהים ונדיר שלא ניתן כמעט למצוא כמותו בארץ. אני אפילו מקבל הצעות לעשות בו שימוש בפרסומות ובסרטים, אך מאחר ואין לי זמן בגלל התפקיד שאני ממלא, אני נאלץ, לצערי, לדחות את כל ההצעות".

לא עוצר באדום. החיפושית קבריולט של אודי מארצי

"באחד הימים, נכנס לי ג'וק לראש והתחלתי לחפש קטנועי ווספות נוספים. הבטחתי לעצמי שעד שאני לא קונה ווספה עם סירה, כמו בשנות ה-60, ומושיב בו את שני ילדיי ולוקח אותם לבית הספר כשהם ישובים בסירה של פעם עם קסדות של פעם, אני לא נרגע. קניתי איזה ווספה מקיבוץ בצפון במצב מזעזע, שהצריך הרבה הלחמות וריתוכים, תוך עבודה אינטנסיבית במשך שנתיים וחצי. נסעתי פעמים רבות לחו"ל בשביל להביא חלק ועוד חלק. כל החברים שלי ובני משפחתי ידעו שברגע שהם נוסעים לחו"ל, הם מוסיפים לרשימת הקניות פריט כזה או אחר של הווספה, ואם הם חוזרים בלי, עדיף להם להישאר בחו"ל. אחד הביא לי קרבורטור, אחר בורג, אחד פנס, אחד מראה ואחד הגיע לארץ עם צמיג במיוחד לווספה שלי".

"את הטנדר קניתי בשותפות עם חבר מההפקה של 'גידי גוב הולך לאכול"

"גם החיפושית היא רכב ששופץ על ידי בהרבה מאוד רצון, נתינה, שעות וכסף רב. היום אני יכול להגיד בפה מלא שמדובר באחד הרכבים היפים בעולם החיפושיות. יש חיפושיות, אבל חיפושית קבריולט מקורית אין הרבה בארץ ובטח שלא במצב הזה. את הטנדר קניתי בשותפות עם חבר, מההפקה של "גידי גוב הולך לאכול". זה הטנדר הירוק שהסיע את גידי גוב ממקום למקום. יש לנו אותו כבר למעלה מ-11 שנה, מאז שסיימו את התוכנית. חבר שלי השתמש בו כרכב חתונה, למרות שהיו לו אפשרויות רבות לרכבים חדישים ויקרים, אך הוא בחר בטנדר הירוק כרכב החתונה שלו".


שימו לב לתיק הנלווה!

מאיפה נולדה החיבה לאופנועים ורכבים ישנים?

"לדעתי, מי שמתעסק באספנות יש בו משהו נוסטלגי, מדובר, לדעתי, באנשים שיש להם זיכרונות טובים מהעבר. לווספה יש ריח של גיל 16. אהבת נעורים שלא שוכחים, אבל בניגוד למציאת אהבת הנעורים מגיל 16, שנמצאת כיום במקום אחר בחיים, במקרה של האהבה הזו זה פשוט, למרות מורכבות השיפוץ. היא יקרה, היא מורכבת והרבה פעמים צריך לגרום לה לעבוד, אבל זה הקסם שבדבר. אני חי את העתיד אבל יש לי כבוד והערכה לעבר, יש בי געגוע לתקופה הזאת. אלו דברים שלעולם לא יחזרו, ולכן אני מתחבר לזה וחי את זה דרך הכלים האלו".

"בגיל 17 הייתה לי חיפושית, ואני זוכר את הגיל הזה כתקופה היפה בחיי. התקופה שלפני הגיוס, של האהבות הראשונות. אני זוכר שכשראיתי את החיפושית הראשונה שקניתי לפני כמה שנים לאוסף, כאשר נכנסתי לתוכה הרגשתי שאני במנהרת הזמן. הרחתי את גיל 16-17, הרחתי את החברה, את החברים ואת החוויות שצברנו בגיל הזה. זה משהו שמלווה אותי. זה עושה לי טוב לנפש. אני אוהב לשבת באוטו, אני אוהב את העשן של הווספה, תן לי רק להריח את המנוע".

איזה מהפריטים הוא הילד היקר ביותר לליבך?

"כולם יקרים לליבי, זה כמו לשאול אבא איזה ילד הוא אוהב יותר. אבל החיפושית מאוד יקרה לי, מכיוון והרבה דברים קרו בחיפושית. הרבה הרפתקאות עם חברות וחברים טובים, הנסיעות הראשונות ביום שבת לים, פיקניקים וקמפינגים ראשונים. זה חמישה גברים או אני והחברה ברכב, זה לא אני לבד, זה משהו חברתי".


צבע הכסף

בכמה מוערך האוסף?

"החיפושית היום מוערכת בסדר גודל של 70-75 אלף שקלים. למרות שאין לה באמת מחיר מחירון. לפני כמה חודשים הציעו לי 90 אלף שקל ואני סירבתי למכור, מאחר ואני קשור לחפצים האלו לא פחות ממה שאני קשור לבני אדם או בעלי חיים. האוסף של הווספות שווה לפחות 120 אלף שקלים והטנדר שווה בקירוב 70 אלף שקלים".

מדובר פה בסדרי עדיפויות, איך האישה והילדים מקבלים את ההתעסקות הרבה שלך עם האוסף?

"כל מה שעושה לי טוב עושה טוב גם לאישתי. היא רואה אותי בתקופות מסוימות חוזר מהעבודה, מפשיל שרוולים, ויושב עד 5 לפנות בוקר על תיקון, שיפוץ או פירוק. אנשים רואים בזה טרוף ונוטים לומר לי משפטים כמו: 'אין לך משהו יותר טוב לעשות חוץ מלשבת על הקרבוראטור הזה'? אבל היא תומכת. בעתיד הייתי רוצה שהילדים ימשיכו את האוסף, אבל אני לא דוחף לזה, אני מצפה שזה יקרה לבד ונראה שזה אכן יקרה, זה בהחלט מעניין אותם".

ומה בעתיד? יש שאיפות, חלומות ופנטזיות שקשורים לאוסף?

"פורשה דגם 911 זה חלום שאני עתיד לממש באיזשהו שלב בחיי, וכמובן הארלי דייוידסון, שארכוש מתישהו.  כשאוכל להרשות לעצמי לקחת פסק זמן מהעולם, אני רוצה לעשות עליו מסע מחוף לחוף בארה"ב. אני רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלי, בעוד שנים רבות - נהנה מכל רגע".