הדמיה של בית בנווה צדק. "וויט אדריכלים"

לפני שנים, בביקור בדרום צרפת, ראיתי בית בכפר. הבית היה עירום, חלונותיו שבורים ורצפה שלא ניתנת לזיהוי. הבית הילך עלי קסם. האופן בו ישב בטבע, פרופורציות החלל, יחס הפתחים למרחב, הקשר אל החוץ ופשטות התכנית. הרגשתי שהבית מספר לי סיפור. הבנתי אז את חשיבותה של אדריכלות המבנה, דווקא כך, בבית העירום מחומר.

להפוך את החוץ לחלק אינטגרלי מהפנים

שכונת נווה צדק, הראשונה בשכונות תל אביב, בנויה סמטאות צרות, מגרשים קטנים ובתים דו קומתיים טוריים הצמודים זה לזה. גם כתושב השכונה וגם כמתכנן, הבנתי כמה חשוב הדיוק התכנוני. כמה הכרחי, במרקם צפוף כל כך, לאפשר חווית מרחב בחלל המגורים. מה חשוב תפקידה של החצר לחוות מרחב וחוץ, על מנת לחוש את האוויר, האור והטבע, ולהפוך את החצר לחלק אינטגרלי מחלל המגורים.לגינה, יש תפקיד אקטיבי ברוב ימות השנה, במיוחד באקלים הישראלי. חלל פנים הבית לא צריך להסתיים בקירות, אלא להמשיך אל החצר. קשר העין עם הגינה, הוא קשר אל מרחב הפעולות שנעשות בו זמנית בפנים הבית ומחוצה לו.


משחק בקוביות

במשחק הלגו של תכנון מבנה המגורים, ניתן למצוא את הקובייה הסגורה יותר, השייכת, בדרך כלל, לחדרי השינה (לפעמים זו מתפצלת לשניים, אחת לילדים ונוספת להורים). הקובייה הנוספת, הפתוחה יותר, שייכת לחלל המגורים, אליה מצורפת, במערכת יחסים כזו או אחרת, קוביית האכילה והבישול. מערכת היחסים בין הקובייה הסגורה והקובייה הפתוחה, יחד עם שאר חלקי המגרש, יוצרת את סיפור המקום.

כאדריכל העוסק בתכנון בתי מגורים, החוויה היא במפגש המשתנה בין סוגי אנשים, טעמים, צרכים, מגרשים וטופוגרפיות. התכנון, בעיני האדריכל, משול למשחק בפאזל, הטומן בחובו חלקים רבים המורכבים מהפרוגראמה התכנונית, פרופורציות המגרש, רוחות השמים, הנוף והסביבה. להבדיל ממשחק בפאזל, התמונה השלמה אינה ידועה לאדריכל, אך הניסיון החובר לקוביות, המקיימות מערכת יחסים בינן לבין עצמן ובין מרחב וחוץ, מביא ליצירת הרמוניה המספרת תמונה של מקום, כאשר כל חלק בפאזל יושב במקומו הטבעי.

בית בטבעון. "וויט אדריכלים"

במהלך תהליך הבנייה, הזמן החביב עלי הוא שלב גמר שלד הבניין. אז, כשהבניין עירום מחומריו, אני מתבונן ומרגיש את תחושת התמונה של הפאזל הזה, בין הבית, לבין המגרש וסביבתו. במהלך עבודתי, קרה שבתים שתכננתי נמכרו לבעלים אחרים, חומרי הפנים הוחלפו ונעשו מספר שינויים פנימיים. יחד עם זאת, תמונת המקום ואופי החוויה לא השתנו. מפגש עם אנשים וטעמי חומר שונים מוסיף טעם לעבודה התכנונית. אני מוצא עצמי נהנה לראות איך בעבודת עיצוב הפנים, המבנה נעטף על ידי טעמים מגוונים של אנשים שונים, ההופכים את המקום לביתם.

האם קיימת אדריכלות ישראלית?

מיקומה של ישראל כ"גשר בין מזרח ומערב", שאלת היחסים בין דת ומדינה, יחד עם רצון "להיות עם חופשי בארצנו" ומציאות של מלחמה, הופכים אותנו לסוג של מעבדת מחקר, הבוחנת את המפגש בין פניה השונים של ההוויה הקיומית, המחפשת את המאחד והשלם.האדריכלות הישראלית היא אחת הדוגמאות לאקלקטיות התרבותית המתקיימת פה. היא ביטוי לבלבול שבריבוי ולעיסוק בשאלה, מהו המאחד ולאן פנינו? שאלת הזהות הישראלית היא מרכזית בחוויה המקומית.

כיום, יותר משישים שנה לאחר הקמתה, ישראל היא עדיין חברת מהגרים: כארבעים אחוזים מהאוכלוסייה היהודית היגרו בעצמם לישראל, ושיעור דומה נולד בישראל להורים מהגרים. מעטים בלבד מבין תושביה היהודים של מדינת ישראל הם נכדים לילידי הארץ.


הדמיה של בית בקיסריה. "וויט אשריכלים"

השפעתה של האקלקטיות על הסגנון המקומי

חשיבותה של ההגירה לחברה הישראלית, אינה מתמצה רק בהשפעתה על גודל האוכלוסייה בישראל ועל שיעור צמיחתה, אלא גם בהגדרת החברה הישראלית על רבדיה. האקלקטיות התרבותית וריבוי המסורות הרוחניות בישראל, הם נחלתם של הקולקטיב והיחיד. ניתן למצוא אותם במוסדות הרפואה, החינוך והארגון, במנהגים של אוכל, לבוש ותרבות חיים. בישראל של היום, אין דמות המייצגת את הצבר הישראלי. אנחנו מהווים ביחד פסיפס אנושי ותרבותי. אין סגנון מייצג, לעיתים צד אחד מושך אליו ולפעמים אחר, פעם דבר הוא נכון ופעם כבר לא. בתוך סלט האפשרויות, קשה להבדיל בין הטפל לעיקר, בין האמת לזיוף.

סלט צורני וריבוי סגנוני קיים גם באדריכלות הישראלית. בהיסטוריה של הבנייה בישראל, קיימת בנייה צלבנית, טורקית, טמפלרית, ערבית, קיבוצית, באוהאוס, אקלקטית, מודרנית ועוד, אך בניגוד למדינות רבות אחרות בעולם, אדריכלות אינה נתפסת כסוגייה חשובה בסדר היום הציבורי בישראל, ופחות מכך, כאמנות חשובה.

למרות מספר הצלחות ארכיטקטוניות מרשימות, ניתן למצוא, חדשות לבקרים, בנייה של פרויקטים המכערים את הסביבה למען מקסום רווחי הקבלנים, שאינה זוכה להתנגדות ציבורית. כמו כן, בנייני ציבור, גם אם אינם מזיקים ממש, נוטים להיות "מכובדים" ושגרתיים, ולא מנסים להוות פנינה אמנותית מיוחדת ובעלת אמירה המוסיפה נופך לעיר בה נבנו.להתייחסות זו מספר סיבות: היעדר מסורת אדריכלית ותרבות בנייה להיאחז בה, יחד עם התרוקנות תמידית של סדר היום הציבורי מכל נושא אחר מאשר "המצב".


בית בנווה ירק. "וויט אדריכלים"

אדריכלות ישראלית עם הפנים לעתיד

ביקורת רבה מוטחת על ההתנהלות החברתית והמדינית, ובה בעת, מתקיימים דברי שבח והלל עלינו כפרט וכחברה. אנחנו פסיפס עשיר ורב גוונים, המאפשר חופש יחסי לכול אחד מאיתנו כיחיד לבנות לעצמו את סגנון חייו בחברה פתוחה ומקבלת. יחד עם זאת, מבנים דוגמת 'היכל הספר', המצליחים לחבר רבדים רבים של זמן, מקום, חומר וסביבה, קרובים יותר אל הרוח ובכך ערכם המוסף. אותו ערך מוסף הנובע מחיבור של רבדים שונים למשהו אחד שלם, מהווה דוגמה לדרך בעולם אקלקטי ומפוצל. גם עמותות כגון "אדם טבע ודין" ותנועות "ירוקות" למיניהן שקמו בעשור האחרון, פועלות למען האיחוד בין הפרטי והציבורי, על מנת לבנות סביבה הרמונית יותר. שימור המורשת הבנויה והסביבתית, קיבלה תוקף בשנים האחרונות ובכך מאחדת בין זמן ומקום.

כיום, ניתן לראות בישראל ניצנים של בנייה, במיוחד בצימרים, המחוברת לאווירת המקום, לאקלים שבו ולשפת החומר המקומי. אפשר לראות תחילתה של בנייה מדברית, ירושלמית, מבנים גליליים ומבנים של מישור החוף. הדיון בצורה, חומר, אקולוגייה, פנג שווי וכדומה, הוא חלק משפת הדיבור של לקוחות הפונים לאדריכלים לתכנון ביתם.הקשר בין האדם לסביבתו, וחשיבות הקשר הזה, הפכו היום להיות חלק מהדיון הציבורי. לכל מקום יש זהות הנובעת מסביבתו וכולם יחד הם חלק מתרבות אחת.

משרד "וויט אדריכלים" פועל משנת 1988. מאז 1993 ממוקם המשרד בשכונת נווה צדק בתל אביב. המשרד בונה ומשחזר בתים בשכונת נווה צדק ועוסק רבות בבנייה כפרית בכל רחבי הארץ.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מהי אדריכלות ירוקה?
הכל על מכירות פומביות >>