מתוך המופע: "אנה פרנק"

חזרתה של מריה בריוס עם בעלה עופר לוונצואלה, התרחשה בשלהי שנות התשעים, אז נענתה להצעתו של של שר התרבות של וונצואלה וחזרה לארץ מולדתה על מנת להקים להקת מחול בעיר הבירה קרקאס. מי שהייתה לרקדנית הצעירה ביותר שהתקבלה לגוליארד, הקימה את אחת מלהקות המחול הטובות ביותר בדרום אמריקה, נאלצה לברוח משם לישראל לפני כשנתיים בשל איומים על חיי משפחתה. 
  


הפגישה שלנו מתקיימת בבית קפה מעל הסטודיו בו מקיימת מרתה חזרות למופע "אנה פרנק" שיעלה ב-12 ביוני במוזיאון ת"א לאומנות. הבחירה להעלות מופע העוסק בדמותה של אנה פרנק מגיעה בשל בעלה ושורשיה היהודים, שגרמו לה להתעניין ולחקור את הנושא.

בקולה השלו והאצילי מספרת מריה על חיבורה האישי לנושא  "אני ועופר בעלי, שחווינו על בשרינו גילויים של שנאה ואפליה, יודעים כמה חשוב להעביר את סיפורה של אנה פרנק, בעיקר לילדים ולנוער. סיפורה של אנה פרנק הוא על זמני ובכל זאת ישנם לא מעטים אשר אינם מכירים אותו. יש צורך להזכיר לצעירים כמה קל להיות רע ואיך, ללא כל אזהרה מוקדמת, יכול כל אדם למצוא עצמו מיעוט נרדף. המופע נועד להעביר מסר פשוט בדבר הקלות שבה ניתן לזרוע שנאה בסביבה". בית אנה פרנק באמסטרדם שיתף פעולה עם צמד הכוריאוגרפים, ומיצגים מן התערוכה הובאו במיוחד למופע על מנת להכניס את הקהל לאווירה.




סופר סטאר דרום אמריקנית

 "בשנת 1993 הוזמנו, אני ובעלי, על ידי שר התרבות של ונצואלה להקים להקת מחול עכשווי בקארקס הבירה, בנוסף לתכנית חינוכית לילדים ונוער. במשך 17 שנה ניהלנו את להקת המחול של קארקס, רקדו ויצרנו מחול, נתמכנו וקיבלנו תקציבים מן הממשל ומקום מסודר לעבוד בו". עם להקת המחול העכשווי של קראקס הופיעו מריה, עופר ולהקת הרקדנים בכל העולם ופעמים אחדות אף הגיעו לישראל. 


"ביום אחד בבוקר, הופיעו שני אנשים במשרדו של עופר והזהירו אותו בפעם האחרונה באיומי אקדח"

"הוגו צ'אווס, נשיא וונצואלה, עלה לשלטון בשנת 1999. מדובר בדיקטטורה של אדם אחד כשכל הסובבים אותו מתאימים עצמם לרצונותיו. צ'אווס הוא אחד המתנגדים הגדולים לישראל ואחרי שהחליט על ניתוק יחסיו עם ישראל וגירוש השגריר בשנת 2009, המצב החמיר. את המופע "אנה פרנק" יצרנו בשנת 2008, וכבר בהתחלה נתבקשנו להוריד את המופע בשל אופיו היהודי, אך בשנת 2009 המצב החריף. בתחילה משכו לנו את התקציבים, לאחר מכן לא איפשרו לנו להופיע בתיאטרון הקבוע, אך לא שיערתי לעצמי, באותה נקודת זמן, שהמצב עוד ילך ויחמיר. באותה העת קיבלנו מכתב שפעילותנו נוגדת את המהפכה, ועלינו לסיים את החוזים עם הרקדנים ולסגור את הלהקה תוך מספר ימים. הסיפור שלנו היה סיפור גדול מאוד בוונצואלה, העיתונות התעניינה במקרה, וזכינו לסיקור תקשורתי נרחב ואהדה רבה מן הציבור, אך שום דבר לא עזר. ואז, ביום אחד בבוקר, הופיעו במשרדו של עופר שני אנשים והזהירו אותו בפעם האחרונה באיומיי אקדח. לאחר המקרה קיבלנו החלטה לעזוב הכל, לסגור את הלקה ולבוא לארץ".



מתחילים מאפס


"עכשיו אני צריכה להתחיל מחדש, להתרגל למנטליות ולשפה חדשה במקום שאף אחד לא יודע מי אני. המציאות שלי השתנתה תוך שנתיים. אני, בעלי ,הבן שלי ואמי ז"ל, נאלצנו לעזוב הכל ולברוח. עכשיו אנחנו מתחילים מחדש".
 
"ההתחלה בארץ הייתה מאוד קשה. ממש ברחנו. עופר החליט שנבוא לארץ כי יש לו פה משפחה. עד לאותה עת ביקרנו בארץ מספר פעמים ופתאום הגענו לכאן בלי כלום, ביחד עם בני ואמי. אמי לא הצליחה להסתדר כאן, חזרה לוונצואלה ונפטרה לאחרונה, ולכן עד התקופה הנוכחית, לא ממש יכולתי להתעסק בהתאקלמות שלי כאן ועברתי תקופה קשה מאד. אני דוברת 6 שפות, אבל להתסגלות לשפה העברית לא הייתי מוכנה. סגירת הלהקה המורכבת מרקדנים קבועים, יחד עם הפסקת הריקוד וההוראה, היו עבורי השינוי הקשה ביותר, ורק לאחרונה, לאט לאט, אני מתחילה למצוא את עצמי בארץ. אני לא מצטערת על העבר, אין טעם, צריך לנסות ולצעוד קדימה. ברצוני להמשיך ולהתחבר למדינה מהמקום בו יש לי  מה להציע בתחום הריקוד והאמנות".

בצילום: מריה בריוס

תחילתו של הריקוד

מריה נולדה ב-958 בוונצואלה, בת למשפחת אמנים. אמה הייתה משוררת וזמרת אופרה, אביה, צייר ידוע מאד בוונצואלה, ניהל מוזיאון ולקח את המשפחה איתו לאיטליה. "הילדות שלי נעה בין רומא, פריס וניו יורק, משפחה של אמנים שעודדה אותי לרקוד. רקדתי כל חיי, מהיום שבו שמעתי מוסיקה קמתי והתחלתי לרקוד, אני לא זוכרת משהו אחר. בגיל 12, לאחר מספר שיעורים בג'וליארד, הזמינו אותי להיבחן במקום. הגיל הצעיר שלי לא איפשר לי ללמוד כתלמידה מן המניין, לכן הכניסו אותי לתוכנית לילדים כישרוניים במיוחד וכך מצאתי עצמי בבקרים לומדת  מגדולי המורים למחול, מאנטוני טיודור, חוסה לימון ועד מרתה גרהאם, ובלילות לומדת כתלמידת תיכון לכל דבר". 

עם סיום לימודיה התקבלה כסולנית לבלט הלאומי הקנדי, שם רקדה במשך 3 שנים רפרטואר קלאסי ומודרני תחת חסותו של רודולף נוראייב האגדי. בקנדה יצרה לראשונה עבודות ללהקה הלאומית וזכתה בפרסים ראשונים בתחרויות כוריאוגרפיה בטורונטו, קלן, ניון ופריס. בגיל 17 הכירה את עופר זקס בעלה, ועימו הקימה את להקת המחול הקאמרית של קראקס, קבוצת סולנים בינ"ל שהציגה ברחבי העולם עבודות של גדולי הכוריאוגרפים, ביניהם יירי קיליאן, אנה סוקולוב, גון בטלר, אנטוני טיודור, אלוין אילי, קונסטנטין פצאלס, לצד יצירותיה של מריה.

מריה ב"כרמן" מאת ביזה.

היכן את רואה את הערך המוסף שלך למחול הישראלי?

"אני שואבת השראה ממוסיקה וסיפורים והכל בא לידי ביטוי בריקוד. אני מקווה שאשמע כאן מוסיקה לכוריאוגרפיה חדשה. בארץ ישנן להקות מחול מצוינות, כדוגמת בת שבע ולהקת המחול הקיבוצית, אך אין כמעט להקות שהבסיס שלהן קלאסי והן עושות מחול מודרני. אולי שם טמון הערך המוסף שלי, אולי שם יהיה הכיוון החדש".